מי אנחנו
אנו ממוקמים במרכז תלפיות . במרכז עדנה שלושה חדרי טיפול וחדר המתנה נעים. שניים מהחדרים מתאימים לטיפולים פרטניים וקבוצות קטנות, והשלישי הוא חדר מסאז' מאובזר. כמו כן יש במקום סאונה יבשה וג'קוזי. במרכז עדנה תמצאו את האווירה האופטימאלית כדי להירגע מלחצי החיים...
במבנה פועלות שתי עמותות נוספות: "אל הלב" - מרכז אומנויות לחימה לנשים, ו"חזון פתיה" - מרכז סיוע למבוגרים עם בעיות פסיכולוגיות.
אנו עובדים בשיתוף פעולה עם "אל הלב" ו"חזון פתיה", כך שניתן לשלב בין הפעילויות השונות: להתעמל בחדר כושר, להירגע בג'קוזי, לקבל תמיכה וחיזוק בתרפיה, ליהנות ממסאז' טוב, לאכול משהו בקפיטריה, להשתתף בקורס הגנה עצמית ולקרוא ספר בספרייה. נשמע טוב, לא? התקשרו עוד היום לקבוע תור ליום שכולו הנאה ופינוק!
מרכז עדנה משכירה חדרים לקבוצות קטנות ולאירועים מיוחדים כמו הרצאות וסדנאות. לקבוצות גדולות ישנה אפשרות לשכור חדרים מ"אל הלב" או "חזון פתיה".
אודות עדנה
בתה, קרול (סולם) זיקלין, כותבת:
עדנה (הורוביץ) סולם נולדה למשפחה ענייה. היא הייתה השנייה מחמשה ילדים בבית שבו אביה עבד כצבע ואמה עבדה בחנות ירקות מהבוקר ועד הערב. היא הייתה תלמידה מצטיינת שנאלצה להפסיק את הלימודים בגיל שש עשרה בכדי לעזור לפרנסת הבית. תמיד רצתה ללמוד בלט, אך לא התאפשר לה מחוסר זמן וכסף. כנערה עבדה בתור מלצרית במסעדה אלגנטית בניו יורק. אני מנסה לדמיין אותה, בחורה ענייה המשרתת אנשים עשירים, לבושים בפאר, שחייהם שונים לגמרי משלה.
עדנה פגשה את בעלה לעתיד, גבריאל, בגיל 16 והתחתנה איתו בגיל 21. החיים נהיו קצת יותר קלים ומספקים כאמא וכסבתא. בשנותיה המאוחרות עבדה במשרה חלקית בבנין משרדים בניו יורק, שם הפכה לעצמאית יותר, והשתמשה בכישרונותיה ויכולותיה. תמיד הייתה גאה בהצלחותיה ובחברים שפגשה שם.
כבתה, למדתי לאהוב בלט ולעיתים קרובות היינו הולכות לתיאטרון סטייט בניו יורק. בנוסף לאמנות, אמי אהבה לקרא ספרים, מה שהפך גם לאהבה שלי. להערכתי הקריאה לקחה אותה לתרבויות אחרות ולמקומות בהם לא יכלה לבקר פיזית.
שלום וסיפוק הם מורשת נפלאה לאמי להשאיר לנשים אשר מגיעות למרכז שנקרא על שמה, מרכז עדנה. תודה לכל מאמציכם, ותמשיכו להחיות את זיכרונה.
Grandmother and
Great Grandmother
מוקדש לזכר
עדנה סולם
נכדה, יודית (זיקלין) סידיקמן, כותבת:
סבתא עדנה תמיד רצתה את הטוב בשבילי. אני זוכרת אותה שואלת אותי פעמים רבות מה אני לומדת, מה אני עושה, לאן אני הולכת, בכדי להבין את דרכי. אף שתמיד דאגה בעטיי, מעולם לא הרגשתי שהיא מנסה לעצור אותי או להגן עלי, אלא שהייתה סקרנית לגבי הדברים המטורפים שהייתי עושה. בוודאי היה קשה לה שנכדתה היחידה כל כך נערית, אבל תמיד הרגשתי שהיא גאה בי. לפעמים ראיתי ניצוץ בעיניה כשסיפרתי לה על תעלולי. שהיה אולי בחלקו "ומתי תתנהגי כמו שאישה אמורה להתנהג?" ובחלקו "וואו, זה נשמע מעניין! הלוואי והייתי שוב צעירה".
אני יודעת שסבתא גאה להתבונן ממעל באשה שנולדתי להיות ובתעלולים המטורפים שהפכו לסימן המסחרי שלי. אני מאד שמחה להמשיך את המורשת שלה: אישה חזקה מבית הורוביץ-סולם-זיקלין, העובדת קשה, ומכוונת למשפחה ולקהילה.